הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' בר

פסק דין

לפני תביעה לגבי נזקים שארעו לשני רכבים במסגרת תאונה מיום 10/11/2009 (להלן: "התאונה").

התובעת הינה חברת ביטוח שביטחה בכל הזמנים הרלבנטיים רכב מסוג מאזדה (להלן: "רכב התובעת"), בו נהגה בעת התאונה הגב' טניה יוספוביץ (להלן: "טניה").

אין חולק כי במועד התאונה, הרכב של הנתבע, מר חיים בר (להלן: "רכב הנתבע" ו-"חיים") חנה בצד הכביש בעוד טניה נוסעת בכביש.

טניה טוענת כי רכב הנתבע עמד באמצע הכביש וחסם את נתיב הנסיעה, כך שהיא נאלצה לעקוף אותו וכי במהלך העקיפה – פתאום נפתחה הדלת האחורית של רכב הנתבע והיא פגעה בה, תוך גרימת נזקים לרכב התובעת.

חיים, מנגד, טוען כי רכבו לא חסם את נתיב הנסיעה וכי טניה הגיעה במהירות ופגעה בדלת שהיתה פתוחה בזוית של 90 מעלות יחסית לצד האחורי של הרכב. עוד מסביר חיים כי רכב הנתבע הינו רכב מסחרי אשר לו שתי דלתות אחוריות שנפתחות אחורה ולא לצדדים. לטענתו, הדלת שהיתה פתוחה לא חרגה אל תוך נתיב הנסיעה ומדגיש כי היא כבר היתה פתוחה כאשר טניה הגיעה למקום.

בפני העידו טניה, חיים ואחיו של חיים, מר אילן בר (להלן: "אילן").

לאחר ששקלתי את העדויות – מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות, שכן התביעה לא עמדה בנטל הראיה ולא הוכיחה במאזן ההסתברויות האזרחי שגרסת התביעה מסתברת יותר מגרסת ההגנה.

אין ספק כי גם בגרסת ההגנה היו קשיים וכי בין עדותו של חיים לבין עדותו של אילן היו סתירות מסויימות (כגון לגבי השאלה אם טניה מסרה להם פרטים אחרי התאונה ובאשר לשאלה מתי הגיע רכב הנתבע לזירה) – אך מצאתי שסתירות אלו אינן יורדות לשורשם של דברים, אינן נובעות מהרצון להציג בבהמ"ש גרסה שקרית ומשקלן המצטבר של התמיהות בגרסת ההגנה קל ופחות משמעותי מאשר המשקל המצטבר של הקשיים שנפלו בגרסת התביעה. כיון שנטל ההוכחה על שכם התובעת – המסקנה המתבקשת הינה שיש לדחות את התביעה.

ראשית, יש לראות שטניה טוענת כי היא עקפה את רכב הנתבע מימין, כלומר – שהיא היתה בצד ימין של הכביש ורכב הנתבע היה בצד שמאל (וראו כי כך היא ציירה את הרכבים בטופס ההודעה שהוגש לתובעת בשעתו). אם כך, הדלת של רכב הנתבע שנפגעה חייבת להיות הדלת שבצד ימין של רכב הנתבע והפגיעה צריכה להיות בצד שמאל של רכב התובעת. אלא שטינה טענה וחזרה וטענה שנפתחת הדלת השמאלית של רכב הנתבע (עמ' 2 שורה 5 והשרטוט ת/1). לא הצלחתי להבין עד תום הדיון מהי גרסתה של טניה בהקשר זה ויתכן שטניה שוגה וכי היא עקפה מצד שמאל ולא מצד ימין.

שנית, כיון שהוכח כדבעי שהדלתות של רכב הנתבע נפתחות לאחור ולא הצידה - לא ניתן לקבל את גרסתה של טינה לפיה הדלת של רכב הנתבע נפתחה ופגעה בה כשהייתה במקביל לרכב הנתבע (עמ' 1 שורה 15). אם היא כבר היתה במקביל לרכב הנתבע ונפתחה הדלת האחורית – הדלת לא יכולה לפגוע ברכב התובעת.

בנוסף, כיון שהדלת נפתחת לאחור, אף אם במהלך העקיפה פתאום נפתחה הדלת – הפגיעה של הדלת היתה צריכה להיות בצד של רכב התובעת (באיזור של הדלת הקדמית או האחורית, תלוי בקצב הנסיעה של טניה). דא עקא, שמחוות הדעת של השמאי עולה כי הפגיעה ברכב התובעת היתה בחזית הקדמית ימנית, כולל בפנס האיתות הקדמי ימני.

שלישית, יש לראות כי חיים ואילן טענו שניהם שבמועד התאונה הם לא היו ליד הרכב ולא פתחו את הדלת, כיון שהדלת כבר היתה פתוחה (לאחר שהם הוציאו מהרכב ציוד כבד והעבירו אותו לבניין שבו ביצעו עבודות באותה העת). טניה טוענת שהדלת נפתחה פתאום ולא שהיא היתה כבר פתוחה, ולגרסתה זו אין תימוכין.

רביעית, יש עוד לראות שחיים ואילן גם יחד טענו כי הם הניחו קונוסים על הכביש בסמוך לרכב הנתבע שעה שפרקו את הציוד מרכב הנתבע, וטענו כי טניה פגעה בקונוסים לפני שפגעה בדלת. טניה, לא רק שהכחישה שפגעה בקונוסים אלא שטענה שבכלל לא היו קונוסים (עמ' 1 שורה 28).

לכן, לא אוכל לבסס קביעות עובדתיות חד משמעיות על גרסת התביעה.

אמנם נשאלת השאלה, מדוע לא תבע חיים את טניה לגבי הנזקים לדלת – אך מנגד, באותה מידה ניתן לשאול מדוע לא תבעה טניה את חיים לגבי נזקיה (ויש לראות כי המדובר בתביעת שיבוב של המבטחת של טניה וטניה עצמה הסבירה בדיון שהיא הפעילה את הביטוח, שילמה את ההשתתפות העצמית והחליטה "שלא להתעסק עם זה יותר" – עמ' 1 שורה 20).

אשר על כן, לאור כל האמור מעלה – התביעה נדחית, אם כי ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז סיון תשע"ג, 25 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: